'ג'נטלמן איש רוח ומעשה' –

כך כתבנו על המצבה של אבא. כזה איש היה, סיפור חיים לא פשוט והחיים בשואה היו קשים במיוחד. אבא היה עסוק בכתיבת סיפור חייו ובפרט חייו בשואה במשך השנים המאוחרות של חייו, פרסם אותו באפריל 2011, לקראת יום הולדתו ה- 87.

עד אז לא דיבר. אווירה של "לא לגעת", עדיף פוליטיקה. בשנתו ה- 86 הוציא לאור את ספרו: "אני ויקטור – אני לא קאפו!"  ספר לזיכרו, לזיכרון משמעות הרוח על התופת. חשוב היה לו למסור את סיפרו לכל מוסד חינוכי ולכל מי שרצה לקרוא ולדעת.

בעקבות כך השתלב בפעילות של "עמך" חיפה, בכרמל.

אבא נפטר ז' אדר ב' תשע"ד – יום לידתו ופטירתו של משה רבינו – איתו היה לו דיבור מעמיק כל חייו.

אבא הגה את הרעיון ששלושה פורצי דרך יהודיים הוכרו בעולם, הרביעי עדיין לא זכה להכרה באותה המידה:

אברהם אבינו – מביא בשורת המונוטאיזם,
משה רבינו – את בשורת הלאומיות,
אלברט אינשטיין את המדע,
וקרל מרכס – את ערך הסוציאליזם – וההכרה בו בוא תבוא. 

אתה בדרך הגדולים, אבא, אנחנו מכירים ומוקירים אותך בכל לב!

בהערכה ואהבה והודייה מכל מוקירך.