בואו נבחן את עולמנו במיקרוקוסמוס – 

כמו כאן בתמונה: הסבא החביב יצר עולם שלם סגור בבקבוק:

הכניס צמח לתוך בקבוק גדול עם קצת מים ואז סגר את הפקק. הצמח הזה בפנים, ללא השקיה או חמצן מבחוץ, כבר 40 שנה! כאן יצר הצמח מערכת אקולוגית פנימית משלו, האור והחום עטפו אותו – הוא קיבל את כל מה שהוא זקוק לו – וראו מה יצא ממנו!

הצמח בעולמו הידידותי! העולם ידידותי לצמח!

רואים את ההקבלה? –

הבקבוק הוא המקום בו אנו חיים, כדור-הארץ, הקוסמוס.
הצמח זה אנחנו.

איך ההרגשה?

אני מוכרחה להגיד – חנק. הסגור הזה מצמם לי את הראש, הנשימה, את הלב, תחושת פחד וכיווץ מוחלט. איך אצלכם?

אבל הצמח – לא נראה מכווץ, זו המציאות הגלויה, הניראית.

הוא תפס את כל החלל, התרומם אל האור, נהנה מהחום, עושה פוטוסינטזה, מקבל את המים, חי. הוא לא נראה חנוק.

בשבילו העולם שלו – הבקבוק – ידידותי לחלוטין.
ההוכחה? – הצבע הירוק, גודל העלים, קרקע פוריה, מלאות הצמיחה.

ואנחנו – מה מפריע לנו? 

אילו אנחנו היינו הצמח – המחשבות היו מציפות אותנו בכל העוצמה ומכל הכיוונים:
המקום צר מדי, אין לי מספיק מקום, אני העלה הפנימי והפלו אותי לרעה, לעלה החיצוני יש יותר אור, המים לא מספיקים לכולם, הגבוהים דורסים אותי, בגללם אני אמות, …

 מכירים את המחשבות האלו?

הבקבוק שאנו קוראים לו "עולם" 

אנחנו מתנהלים בעולם שלנו, שלפעמים מורגש כמצומצם, חונק, לא הוגן.

כשהדברים כפי שאנחנו רוצים – אנו תופסים את היקום כידידותי. אין סתירה או מאבק בין תפיסת העולם, המשאלות, החלומות, ובין ההתגשמות במציאות, אחד הם.

מה אם הדברים לא לפי רצוננו? איך אז העולם ידידותי? – שאלת מיליון הדולר.

מה כשהדברים לא כפי שלדעתנו אמורים להיות? כשהפער בין משאלת הלב והמציאות גדול וכואב? כשהתסכול גובר והכעס עולה והבלבול משתלט והחיים כאוס וקונפליקט וחווית כישלון? מה אז?

• אז אפשר 'להתחפש' – כמו בפורים, להעמיד פנים שהכל בסדר, לא לראות את הפער, להמשיך כאילו העולם טוב.
• אפשר לחיות בחוסר אונים, בהכנעה וריצוי ולהאמין שזו הדרך.
• אפשר להאשים ולריב ולהתווכח ולכעוס ולהיות בתסכול.
• אפשר לאלץ את המציאות להשתנות אם בדרך כוחנית או במניפוצליה ושיכנוע.

כך או כך – זו מלחמה, חוויה קשה של סבל וכאב.

התוצרים יכולים להיות בצורה של חוסר תקשורת, קשיים במערכות יחסים, חוסר מימוש עצמי בקריירה, במבנה המשפחתי, בקשיים כמו חוסר שינה או הפרעות אכילה, בהרגלים כפיתיים למיניהם כביטוי להאשמה עצמית וחיפוש אחר צמיחה אישית.

ביירון קייטי אומרת שאין שום בעייה עם המחשבות שלנו, הן באות והולכות כמו הרוח. הבעייה רק כשאנחנו משאירים אותן בראש ומאפשרים להן לנהל אותנו – מבלי לעצור רגע ולחקור אותן בסבלנות ובחמלה גדולה.

עוד אומרת קייטי שהיא מסוגלת להיכנס לכל סבל, להתבונן בו, לחקור אותו, כי היא יודעת שבסופו של דבר היא תמיד פוגשת את עצמה (בספרה 'אלף שמות לאושר'). היא לא יודעת מה זה להיות אדם רוחני או מואר, היא רק יודעת שהיא לא רוצה לסבול – ולכן היא בוחנת את המחשבות שלה גם אם הן מאד מפחידות ומאיימות, עד שהיא מוצאת את הנקודה בה היא יכולה להבין אותן, להתיידד איתן. כך הן לא מטרידות אותה יותר. היא הפכה כיוון – חזרה להאמין בכוחותיה שלה פנימה, הביתה, אל השקט.

העולם ידידותי –

העולם, המציאות – תמיד מזמנים לנו את כל המחשבות כדי שנבחן אותן, כדי שנעצור רגע ממירוץ החיים והאוטומט שלנו ונבדוק – האם הן אמת? הן ההזדמנות שלנו לא ללכת שבי אחרי התחושות והרגשות שהן מעלות, אלא לבחון את המהלכים שלנו, גם כשהמציאות נראית בלתי אפשרית.

כל מחשבה היא הזמנה לשקט – ולכן היא ידידותית.

כבני הדור השני לשואה ההתנהלות שלנו היא לפעמים מאד מצומצמת ואיננו מרשים לעצמנו לבחון את הפרשנות שלנו על מציאות חיינו. בשבילי החיים בבקבוק הסגור זו מטפורה מושלמת לאופן שהתנהלתי – עד שפגשתי את 'העבודה' של ביירון קייטי. העזתי להשתחרר מכבלי הבושה והאשמה ולהיפתח לחיים של שמחה וסיפוק, הנאה ואופטימיות.

"לא המציאות משתנה, אלא מה שאנחנו חושבים על המציאות משנה את המציאות". (ביירון קייטי)

העבודה של ביירון קייטי, מעל כל ספק, משחררת

באהבה,
צילה הרטמן,

M.Ed. תואר שני בחינוך,
C.F. מוסמכת מטעם ביירון קייטי, מאפשרת מומחית בשיטת "העבודה",
בוגרת 3 ביה"ס בגרמניה כמשתתפת וכחברת צוות,
בוגרת TAH באוהי – קליפורניה (שהייה של 28 ימים אינטנסיביים עם קייטי והצוות להטמעת 'העבודה'),
לימודי גשטאלט כפסיכותרפיסטית.
חיה את "העבודה" וחווה את העוצמה שלה בכל פעם מחדש.
המטופלים מעידים על פריצות דרך משמעותיות בזמן קצר ובהוצאה מינימאלית.