זה קורה פתאום – ויחד עם זה – זה קורה כל רגע,

כל רגע נגמר דבר אחד מתחיל דבר אחר:

התעוררתי בבוקר

יצאתי מפגישה

הפסקתי להאמין בקומוניזם

גייסתי את הבן לצבא

כרתו את השד

קרוב משפחה נפטר.

נגמר פרק, היה ולא עוד, מנקודה זו מתחיל משהו אחר.

האם זה פתאום או לא פתאום? מה עושה את ההבדל?

הרגש. מידת ההתרגשות במעבר בכל אחד מהמקרים – זה ההבדל.

פגישה נגמרת – דבר צפוי.

גיוס לצבא – צפוי והעתיד לא ידוע – לכן יש סיכוי שיעורר פחד, חשש.

ניתוח – כנ"ל כשזה צפוי,

אבל כשלא צפוי – ההווה נשמט, הבטחון, השליטה נלקחים וחוסר הוודאות מול העתיד הקרוב והרחוק מפילים אימה.

על אחת כמה וכמה במצב של אדם שנפטר.

פתאום – זו נקודת מעבר בהווה מעבר מוכר לעתיד לא ידוע.

בנקודת פתאום זו גם ההתנהגות, התגובה משתנה.

הרגש קובע את התגובה.

מתחושת כאב, שיתוק, בדידות,

עד שמחה, שחרור

עד סתמיות.

 

פתאום אנחנו מגיבים אחרת, תלוי בסיטואציה,

אבל תמיד – זו נקודת מעבר ממצב שעבר למצב לא ידוע בעתיד.

נקודת האחיזה – תמיד בהווה, במציאות הנוכחת.

וכשהמחשבה כואבת, מציקה – תמיד אפשר לחקור אותה.

לאזן את המציאות שנוכחת ברגע זה.

השארת תגובה