כל רגע אנחנו מתחילים מחדש

בכל בוקר קמים מחדש, עושים תנועה חדשה, פוגשים מחשבה חדשה,

זה טבעי, זה קורה לכל אחד בכל גיל בכל מקום, בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא.

ולמרות זאת – המושג 'להתחיל מחדש' מעורר מידה מסויימת של חשש, דאגה,

באופן אוטומאטי איזשהו ערעור עולה – האם אני באמת רוצה להתחיל מחדש? זה טוב לי? שווה לי?

מאיפה החשש?

הכל בא מגורם אי-הוודאות, זהו מרכיב שקיים כמעט בכל פעולה שאנחנו עושים. עצם ההתקדמות מעידה על דחף שמניע אל משהו חדש שהולך להתגלות.

הנכדה שלי בת 7 חודשים כל רגע מתחילה מחדש, כל הושטת יד מעוררת השתאות. היא נעה כל הזמן אל הלא-ידוע, מגלה תנועה חדשה, מרחב חדש, מגע חדש, קול חדש. כל גילוי כזה מעורר תגובה חדשה, שבשלב הזה היא עדיין אינסטינקטיבית, אין כאן מחשבה עדיין, והתגובה שלנו אליה כל כך מרגשת, נקייה משיפוט וביקורת.

כשהתינוק מגלה את 'אני רוצה', 'אני יכול' – נכנסת התובנה, ההבנה מתחילה להתגבש, הוא מתכוון לכבוש את כל הלא מוכר –

כאן מתחיל הסיפור:

החדש הרי לא מוכר,

בשנייה שאני עוצר כדי להכיר אותו – זו השנייה בה עולה מחשבה. זה כבר לא אינטואיטיבי.

המחשבה – היא גורם הספק והשאלות והפחד והתסכול: להכיר מה עומד כאן מולי, האם הוא מפחיד? האם אני מבין אותו? ואולי אשגה? ואם לא אצליח? ומה אם בחרתי לא נכון? ועוד כהנה וכהנה מחשבות שהולכות ומתחכמות עם השנים וההתבגרות והניסיון.

הקושי להתחיל מחדש מאיים עלינו רק כשאנחנו עוסקים במחשבות שלנו – 

ההרגלים שהפנמנו, הערכים שלמדנו, האמונות שגיבשנו, היחסים שיצרנו, האמיתות שמעצבות אותנו –

כל אילו באים לידי ביטוי במחשבות שלנו על מי שאנחנו

וכאן החדש מאד מאיים, מאד קשה לנו איתו לפעמים.

לדוגמה:

אדם בשנות ה-60 לחייו הגיע לברור איך יתנהל במצב החדש שהוא עתיד לעמוד בפניו כשיפרוש מהעבודה,

גברת בשנות ה-40 מגיעה בחרדה גמורה לבדוק איך תסתדר אחרי ניתוק הקשר הזוגי שחייתה בו במשך 23 שנים,

אשה צעירה באה בדאגה גדולה לבדוק איך חיים אחרי גילוי סרטן בשד,

ואשה אחרת שלא יודעת איך להמשיך מערכת יחסים שהיא מעוניינת בה אחרי מריבה קשה ומשפילה בינה ובין בן זוגה.

הם, ורבים אחרים, הגיעו כי לא ידעו איך מתחילים מחדש.

בתהליך שעברנו יחד גילינו שלא תמיד יש רצון להתמודד עם המצב החדש –

יותר מדי אי-וודאות

יותר מדי סיכונים וקשיים

יותר מדי מאמץ ללמוד להסתדר מחדש

יותר מדי איבוד ביטחון וערך עצמי

יותר מדי הפסדים – האם שווה להפסיד גם את המעט שיש בשביל משהו לא ידוע?

יותר מדי סימני שאלה.

רוב האנשים מצליחים לקיים את פעולותיהם בבחירת החדש תוך תחושה יחסית של ביטחון, גם אם בצעדים איטיים ומדודים.

יש שנשארים בחוויה מתמדת של אי וודאות, חוסר ביטחון.

אבל יש רגע אחד שהופך את הכל לכדאי –

הרגע הזה קורה כשכל אחד מהאנשים האלו, שמוכנים לבדוק, מוצא את נקודת החוזקה שבו,

מגלה שיש בו כוחות לעמוד מול מה שנחשב בעיניו כמאיים,

שיוצא אל ההמשך החדש בחייו באופן משמעותי, ברור ועוצמתי, עם ערך אמיתי שנוצר ומאפשר שינוי.

זה הייעוד של 'מיקוד בשביל התוצאות' וזה מה שתצאו איתו לעולם הגדול.

.

רבי נחמן מברצלב אמר: "עִקַּר כָּל הַדְּבָרִים הֵן ההַתְחָלָה. כִּי כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶפֶךְ אֶל הֶפֶךְ".

ביירון קייטי אומרת: אין סוף ואין התחלה, מה שעושים כאן ועכשיו – זה תמיד ההתחלה הנכונה, הווה מושלם כמו שהוא.
"התודעה מופיעה רק כדי לשים קץ לעצמה" (אלף שמות לאושר, מע' 133).

ואני אומרת – חבל על כל רגע שאנחנו מפספסים ומאפשרים לחשש לתסכל אותנו ולמנוע מאיתנו את גילוי העוצמה והשמחה שבנו; אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל, כל אחד יכול ואי אפשר לשגות,
מניסיון אישי – חבל על הזמן!

אם קיבלתם את זריקת העידוד כאן – בואו, נסו גם.

בברכה,

צילה.

השארת תגובה