אנחנו כולנו מכירים את הפחד מזרים,
הזהירו אותנו כבר כשהיינו קטנים, אנחנו מכירים את זה מהיום יום שלנו. בעצם דבר זר מערער את המקום הבטוח, המוכר והיציב של כל אחד בחייו האישיים, בחיי הקהילה שלו ואפילו במוסדות וממשלות.
לא קל לנו עם אוכל לא מוכר, אדם שונה וזר, נהיגה בצד שמאל של הכביש, התנהגות חדשה 'מוזרה' כמו אהבת בני המין שלך והחוקים בעניין זה, ועוד.
בכל תחומי החיים –
למה להסתכן? למה להסתבך במה שלא ידוע, לא מוכר, זר?
הביקורת שלנו על הדברים שלא נתפסים בעינינו משפיעה מאד על צורת החשיבה, ההתנהגות, ההרגשה של עצמי אך בעיקר
על זה שאיליו הביקורת שלנו מופנית.
אופן האמירה, טון הדיבור, מבע הפנים מעצימים את רוח הדברים וההשפעה יכולה להוות נקודת מפנה משמעותית גם לטווח ארוך.
כשאנחנו קטנים – מה שאומרים לנו נחרט עמוק ומעצב את תפיסותנו.
בנערותנו – יש ניסיונות של התמרדות מפני ההשפעה העזה והרצון לדחות אותה.
בבגרותנו – אנחנו כבר מבינים שאנשים שאומרים עסוקים בעצמם כשהם אומרים לנו דברי ביקורת.
מוזר – לא כך?
הנה מקרה שבדקתי בקליניקה לא לפני הרבה זמן:
אדם מבוגר ששוקל לפרק את הנישואים שלו והחשש מהביקורת שאביו הזקן יעביר עליו.
בבדיקה שעשינו – אבא לא רואה את צרכיי – בתהליך 'העבודה' גילינו
שלאור המחשבה הזו הוא לא מסוגל לומר את האמת, הוא בטוח שהוא פוגע באביו הזקן, שאביו עשוי להיפגע מאד ולכן אסור לו לשתף אותו בלבטיו. גילינו גם שהמצב הפיזי שלו התדרדר, שיכולת התפקוד בעבודה ירדה מאד, שהוא הסתגר, תחושת אטימות לנעשה סביבו, אפטיות וחוסר סיפוק בכל סוג של טעם החיים. הוא לא היה מסוגל לראות את חלקו ואחריותו במצבו הנוכחי. מצד אחד – הנוחות בלהטיל ביקורת באבא שלדעתו יעביר עליו ביקורת על החלטתו לפרק משפחה, ומנגד – הפחד שלו מהלא מוכר, מהמצב הזר והחדש שמאיים עליו.
שני גורמים אלו משלימים זה את זה –
ביקורת היא הצד המשלים של אי-הוודאות,
מה שאנחנו לא מכירים, זר לנו, שונה מהרגיל והנורמה השכיחה שלה אנחנו רגילים – מייד מעלה בנו דברי ביקורת.
מסתבר – שאנשים מדברים על עצמם כשהם אומרים לנו דברים, שאנחנו מפרשים כביקורת.
רוב הזמן אף אחד לא חושב עלינו כלל.
אנשים עסוקים מדי בדאגה לחיים שלהם ואם הם כבר איכשהו חושבים עלינו, הם בטח תוהים מה אנחנו חושבים עליהם.
חשבו על זה –
כל הזמן שאנחנו מבזבזים בדאגות על מה שאנשים אחרים חושבים עלינו מפחיד אותנו – והם בכלל עסוקים בעצמם.
מצאתי את ההרצאה הקצרה והמפתיעה הפקחותה ופתיחת האופקים בנושא הביקורת והזרות.
המרצה מדברת על הטכנולוגיה, שאנחנו מתייחסים אליה כאל גורם זר, מבלבל וכבזבוז זמן בנוף החברתי המשתנה שלנו.
היא בוחנת את זה וטוענת שהאיום הוא לא בזרות אלא האם אנחנו מקבלים את חלקינו הסביר מהזרות.
שווה צפייה! תיהנו!
מריה בזאיטיס: הצורך המפתיע בזרות
בברכה,
צילה.
גישה חדשה לי מאד, מעניינת ומהפכנית עבורי!