It’s personal and it’s not personal. It’s personal in that the whole world is me – a mirror image that I am and love. Without it I’m bodyless. And it’s not that I need to look, it’s just that looking is such a delight. On the other hand, it’s not personal, because I see nothing more than a mirror image. (question your thinking, change the world, p.208 ) Byron Katie.

המפגש יהיה סגור רק לנו הוותיקים – כי אני באמת צריכה כל אחד ואחת מכם – לשמוע את קולכם, לברר ולהבהיר את התמונה בסוגיית היחיד והיחד בחיים בכלל ובחיי הקהילה והעמותה בפרט.

הסיכום:

היה מפגש מרתק ומעמיק, כמו תמיד, עם המון טעם של עוד.

יהיה עוד בהמשך, כשבארגון ייקחו חלק חברי הקהילה, פרטים יהיו בקרוב. נשמח לדעת מי מוכן לארח את מפגשי הקהילה.

• הסיכום של צילה:
  עסקנו בדיקת החיבור בין האני והיחד לגווניו השונים, בנקודות מפגש וקירבה שונות בחיינו, מה קורה בהן ואיך אנחנו מוכנים לחוות מחדש בסיטואציות אחרות בחיים.

מרגש לחוות בכל פעם מחדש את הגמיעה שבמפגש וההנאה. מעבודה עצמית דרך חקירה קבוצתית, לחקירה בזוגות ועד שיפוטים הדדיים – הפתיחות לחקור, ההתרגשות באינטימיות שנוצרת ביני לביני ועם הפרטנר לרגע זה, רוחב הלב שמתגלה והמיינד שנרגע – מעלים תמיד את רמת האנגריה לגבהים שלא היו קודם. זו בדיוק הכוונה ' לשמור על התדר'. נפלא.

היה נפלא להנחות יחד עם הילה הילה לב-הוד. הדברים הרעננים שהביאה, יחד עם העומק שבעבודה היו שילוב מושלם עם החומרים שאני הבאתי.

• אני מרחיבה כאן בעניין מערכת היחסים בין הקהילה לעמותה.

הבאתי תמונת מצב נכון להיום של מערכת יחסים זו, ועלה דיון איך אני היחיד/ה בקהילה, בעמותה, ואיך הקהילה כיחידה ומקומה בעמותה.

מקום הקהילה – ברור: מקום לחברים שמכירים את 'העבודה' לעומק וחיים אותה לבוא ולתרגל את הכלי הנפלא הזה, פרקטיקום. תוצר לוואי – הוא הקשר הבינאישי העמוק שנוצר ותחושת משפחה.

מקום העמותה – לא ברור. בקצה האחד היו שהביעו תחושת ניכור וזרות ואפילו מיותרות,
בקצה השני – אמירה ברורה: זה האינטרס של הקהילה שתהייה עמותה!

ובאמצע, לאורך הדרך בין שני הקצוות – יש חברים שראו את ערך העמותה בשמירת השלום בארץ, כמו שקייטי קוראת לזה 'העבודה לשלום', יש שהדגישו את חשיבותה בהיבט המקצועי, כעסק כלכלי לכל דבר, שיש לנהלו ע"י אנשי מקצוע, ויש שהדגישו את ערך העמותה לעיצוב המודעות המקצועית בקירוב 'העבודה' לכולם.

היו שראו בקהילה ראש החנית לפעול בעמותה, והיו שלא ראו קשר כזה.

חברים רבים הביעו רצון לתת יד אם יקראו לעזרה ואם יבינו את מהותה.

לחקירה קבוצתית עלו מחשבות כמו: העמותה היא מערכת מסורבלת תקועה; העמותה מפצלת את האנרגיה של הקהילה; בסופו של דבר חקרנו יחד את המחשבה: אין צורך בעמותה.

במהלך החקירה עלו המון מחשבות מתסכלות היבט האישי ובהיבט של היחד, עד להתרחבות בהיפוכים. תודה למי שהיה פתוח, למי שנפתח בדרך, שלקחו חלק, שבדקו את עצמם, את הדרך. בסופה – כל החברים הודו לבהירות שנוצרה.

מזמינה גם כל מי שלא היה איתנו לעשות חקירה זו.

אני אישית גיליתי שבעצם אני לא יודעת כלום! תפיסתי שהקהילה, בהיותה חוד החנית של מובילי 'העבודה' בארץ תהייה גם הגוף המוביל בעמותה – היא לא אקסיומה! בהחלט צריכה להיבדק. Don't know mind, איזו הקלה! הכל פתוח, הכל אפשרי, הכל בסדר. תודה חבריי היקרים!

תודה לעדינה על המקום הפתוח והבטוח של האירוח,

תודה לכל הבאים,

אוהבת מאד,

צילה.

תהנו מהשיר כך ברא אותך הטבע.

• הסיכום של הילה:

'היה לנו אוצר סמוי של פנאי, עדין כאוויר הבוקר', זלדה.

רקמנו "יחד" של קרבה, עדינות, רוך וצחוק.

היתה זאת זכות עבורי לבלות סוף שבוע במחיצתכן ובמחיצתכם, בתוך עושר אינסופי של יחידים ייחודיים וכל כך מיוחדים…

בנינו, צילה ואני, מסגרת של סדנה בנושא היחיד/ה והיחד, וסוף השבוע הזה קיבל חיים משלו – עם התוכן שכולנו יצקנו אל תוכו. היה מלא בהפתעות, תפניות, אותנטיות, ודמיון. הרגשתי שלכולן ולכולם יש מקום- להיות אנחנו, להתבטא, ולפתוח לנו דלתות מרפאות ל"יַחַדים" מההווה ומהעבר.

חקרנו את עצמנו בקבוצת ההשתייכות הראשונה- המשפחה אליה נולדנו, קבוצות השתייכות אוחרות יותר, ובתוכן הקהילה והעמותה, ואת עצמנו כמזוהים כבנות ובני אנוש.

למדנו תוך כדי התחככות אחד בשנייה, מלאפשר ולהיות מאופשרות, מהשיפוטים ההדדיים, ומהריקוד של קירבה-מרחק- בחינה-קבלה.

בקהילה כולנו שוות ושווים, בהגדרה. זוהי מסגרת ייחודית מהבחינה הזו. אני חווה את הנתינה והקבלה יותר ויותר כאותה התנועה, ועם זה אני הופכת למנחה לא-יודעת- כל, אם בכלל.

זאת הייתה חוויה מרגשת, מפחידה, משחררת. חדה כסכין, ועטופה ברוך (מוטיב חוזר במפגש).

חוויתי את ה"יחד" שאני נושאת בתוכי בכל אשר אפנה, ואותו אני משליכה על המציאות. ראיתי אותו מתפוגג… משנה צורה…

סיימנו באהבה גדולה, לעצמנו ואחד לשנייה.

אני מודה למשתתפות ולמשתתפים, התרגשתי מכם עד בלי די.

תודה לך, צילה, על שפתחת לי את הדלת להנחות איתך, ועל השותפות המלאה שהייתה בינינו. היה נפלא לעבוד איתך.

תודה לקייטי ול"עבודה" שהפכה את חיי.

נתראה במפגשים הבאים!

באהבה, הילה.