מהתוהו ובוהו נברא הסדר.
מהשנה שהייתה עמוסה וגדושה בכל מה שעשינו, שעשו לנו, שרצינו, שדחינו, שאהבנו, שסבלנו, ששמחנו, שכעסנו, שיצרנו, שהתאבלנו, שגילינו, שכיסינו, שנתנו, שקיבלנו, שהבנו ושלא, שראינו ושלא, ששחררנו ושלא – מכל התוהו הזה בא הרגע לעשות סדר.
התוהו, התהייה לאן הגענו בסוף השנה והסדר בתחילת שנה. הכל במחזוריות. הכל תהליכי.
התחלה בבדיקה אישית, פנימית עמוקה מאד ביני לביני, ביני לבין אלוהיי, בדלד אמותיי או בטבע, בבית או בבית תפילה, בשקט או בקריאה, בקול או בשירה, לבד או התכנסות בחברותא,
ובדיקת יחסיי עם החוצה לי – חבריי, משפחתי, עמי. התרת נדרים וכפרה שלמה למה שהיה.
רק אחרי כל הסדר והניקיון האישי הזה – אפשר לשבת יחד בסוכה בלב שלם עם האושפיזין, להתארח זה אצל זה, להתרחב זה עם זה, לפגוש קהלים שונים, לערבב טעמים וקולות.
ובתום שבוע – יצאנו מהסוכה. נפתחנו לעולם. יצאנו מוכנים לחיים.
עכשיו מתחילה השנה החדשה.
השנה מתחילה מהאישי, בבדיקה וסדר וארגון פנימי. ואז באה ההתרחבות, ההזמנה לצאת אל העולם לאט, ברגישות, אל הסוכה, לחוות את הסדר החדש במחיצת אהובים ואוהבים. רק אחרי שהתחזקנו במהלך השבוע בסוכה אנחנו מוכנים לצאת לחיים, לעולם האמיתי שמחוץ לה. איזה יופי וחכמה יש בחגי תשרי שלנו.
כאן מתחילה השנה החדשה באמת. אנחנו יודעים שהעולם כמנהגו נוהג. עלינו הזכות והחובה לשמור על הניקיון והסדר והאמת שמצאנו בתוכנו. החזרה לעבודה, לגן, לבית הספר מעמידה אותנו מול הפחות מוכר, פחות אוהב, הלא עדין ולא תמיד מתחשב בנו. כאן מתחילה ההתמודדות שלנו, שנמשכת לאורך כל השנה, לשמור על הסדר הפנימי בתוכי, מול אתגרי החוץ שלא מקלים עלינו ועשויים לעורר שוב תחושת תוהו ובוהו.
כך עד בדק הבית הפנימי הבא שלנו בחגי תשרי הבא, השנה הבאה, שתמיד מגיעה.
חכמנו קובעי החגים שלנו, בחכמתם ידעו שמטבע הדברים יש כאוס, תוהו ובוהו כי כך מתנהל העולם וצריך להחזיר את הסדר לחיינו. לכן קבעו בחוק את חגי תשרי, לניקיון וארגון מחדש. מחזוריות הכאוס והסדר ברמה הלאומית, כעם יהודי.
הבשורה הטובה, שאם במהלך השנה נשמור על העירות וההכרה שבכל תוהו ובוהו בכל עת אפשר לעשות סדר, אם ברגע שקורה בלבול נהייה מודעים ונזכור את היכולת שלנו להכניס סדר, כמו שכבר עשינו בתוכנו בראש השנה או יום כיפור האחרון – לא צריך לחכות עד השנה הבאה, עד תקיעת השופר הבאה, כל רגע כזה יכול להיות שנה חדשה!!!
שנה טובה, בכל רגע.