לסיום השנה והתחלה חדשה – 

רציתי לספר סיפור קטן מהחיים 'הקטנים' שלי בסיטואציה לא צפויה בכלל והגילויים שלה.

הגעתי לעיר הגדולה – ת"א. רציתי לבקר במתחם החדש לאמנות שבין יפו וחולון. מצויידת בכרטיסייה 'רב-קו' לרכבת ולאוטובוס התחלתי לברר איך להגיע ולאף נהג לא היה מושג.

רק בחור צעיר שישב לידי באוטובוס שלף מייד את מכשיר הפלא הקטן – אייפון, דפדף והציג לי, לפליאתו של הנהג, איזה קו לבחור באיזו תחנה וכמה זמן זה ייקח, ומייד התקין לי במכשיר שלי את האפליקציה הזו, שיהיה לי גם.

הצעירים האלו, אני חושבת, איך הם מסתדרים!

והטכנולוגיה הזו – כמה יעילה, כשהיא לא מפחידה.

בתוכי הרגשתי מן דגדוג כזה, בלבול –
אני לא מכירה את הדרך, לא מכירה את השפה שהמכשיר הקטן הזה שברשותי מדבר אלי,
תחושה שחייבת לשנס מתניים, עכשיו צריך רק לשחרר, לעזוב את המבוכה, להמשיך בכרטיס המעבר בין האוטובוסים ולסמוך שאגיע ליעד שרציתי.

אני נוסעת, האנשים לידי באוטובוס מתחלפים, מדברים אלי, אני מסתקרנת, מסבירים בקולי קולות וידיים מתנופפות איך החיים כאן בדרום ת"א, שואלים תאריך לידה בשביל האסטרולוגיה – ובסוף אני יורדת עם חיזוי אסטרולוגי, נשיקה גדולה וצקצוק שיניים – כמה חבל שאני הולכת,

אבל אופס, רגע, לאן הגעתי? אני לא מכירה, כבר קצת עייפה,

מה קורה כשרוצים דבר אחד ויוצא דבר אחר לחלוטין? איך מתנהלים כשהחיים מושכים בלי שליטה שלי עליהם? כשאני לא מכירה, לא מבינה, לא יודעת את השפה ואין לי הכלים להמשך הדרך?

הנה כאן קטע מולפא –
עולם עצום של צבעים קולות ותנועות שמבטאים קשר ובלבול – ואי אפשר להפסיק לצחוק ולהתפעל,

לא להחמיץ! ממש נפלא!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

במהלך השנה הקרובה, וכמו בקודמות לה – נפגש בבוקר ששי של כל סוף חודש – הקישור כאן

כדי ללמוד כלי בעל עוצמה מדהימה להחזיר את השקט לחיים בכל פעם שנכנס רעש,

כדי למצוא דרך להביא אל בני המשפחה שתשמור על ההרמוניה בבית,

כדי לתרגל ולשמור את התדר אם כבר למדתי את הכלי בעבר.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 ואיך נגמר הסיפור שלי?

חזרתי הביתה מוקסמת מהחוויה –

נסעתי למטרה מסויימת, מצאתי מראות, קולות ושפות שלא הכרתי,

הרגשתי משוחררת, נדיבה עם מה שקיבלתי ושמחה עם מה שנתתי,

התגלגלתי – כי כך קרה, והתעשרתי.

 חוויתי:

אי-אחיזה ושחרור שליטה = חופש ושמחה.