ביירון קייטי כותבת (אלף שמות לאושר, עמ' 237):
" … עשיתי את העבודה עם אנשים משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות על אף שקדחתי מחום. הבחנתי שכמה פעמים התקפלתי בפינה בזמן ההפסקה כשאני מותשת ורועדת, והרגשתי בגן-עדן. לא הייתה לי בעייה עם הרעידות והתשישות. הייתי שם רק כדי לעשות את העבודה שלי, בבריאות בחולי, בעשר ובעוני. ובצלילות הידיעה הזאת, אני מרגישה תמיד בריאה. אין סיפור, אין מחלה, יורד שלג, היה קר, היו שמים, היו אנשים, היתה נשימה, היה חום, הייתה תשישות והיה אושר – הכל! בלי סיפור אני חופשייה."

זו היא ביירון קייטי.

ומי אנחנו? –

אלו שחשוב לנו להיראות טוב, לדאוג לבריאות,

שהפיתויים סביב כל כך גדולים ונגישים, ולחץ החיים לא סלחני, ואין זמן לנשום,

אנחנו, אלו שהמציאות לפעמים מראה שאני נמוך, אני שחור, אני חולה, יש בי מום, הגוף שוקל כך וכך, נראה כך וכך, מרגיש כך או כך –

מה אנחנו יכולים לעשות עם כל זה?

אז יש כמה דברים:

ראשית – מעניין מה קורה סביבנו בטבע –

העץ בחצר עומד עכשיו בשלכת, עלים ופרחים מפוזרים סביב – האם הוא עסוק בבדיקה אם הוא יפה או מכוער? מועיל או מפריע?

או הנהר….

אבל אנחנו – לא מסתכלים כל כך רחוק, אנחנו מסתכלים על הקרובים לנו, על אנשים אחרים, משווים עצמנו אליהם – וסובלים, כי הרי כמעט תמיד – הם נראים יותר טוב, יותר מטופחים, יותר מוצלחים, כמעט תמיד אנחנו פחות יפים, פות שווים מהם.

ואם כבר אנחנו מסתכלים גם על עצמנו – אנחנו לא מתייחסים ליכולותינו הטבעיים, לנתונים כפי שהם, הרבה פעמים אנחנו מגדילים את הפער אל הרצוי, ממעיטים לראות את הטוב והיפה בנו, מעצימים את הכאב, נופלים לתחושות קורבנות נסתרות, ולגמרה מתעלמים ממי שאנחנו באמת.

אנחנו לא עוצרים רגע לבדוק – מה באמת רע בלהיות נמוך? וכו'  – חוץ מההשוואה עם האחרים סביבי והפחד לא לעמוד בציפיותיהם?

כולנו רוצים להראות טוב
להיות בריאים
לחיות בשלום עם הגוף שלנו
רוצים לזכות במחמאות והערכה על איך שאנחנו נראים, באהבה,
ליהנות מהחיים
ובסוף

אנחנו מוצאים את עצמנו שוב עייפים, מתוסכלים, מאשימים אם עצמנו ואת כל העולם.

ו הגוף יכול היה לדבר – מה היה אומר לנו? האם היה צועק: 'הרפו ממני!!' או מבקש 'אל תטילו בי את כל אי הנוחות והתסכול והנקם'? או מה??

מניסיוני – אפשר לבחון כל סיטואציה של חוסר נוחות, קושי עם הגוף.

בחנתי יחד עם אנשים מצבים של מחלה, קשה ככל שתהייה; רגעים של פיתויים שקשה לעמוד בפניהם; גילינו רגעי התמודדות מרגשים וחוסן פנימי לשמור על האמת וההערכה העצמית שגדולה מכל תגובה שבאה מבחוץ.

בברכה ובריאות טובה,

צילה.