האם אנחנו בוחרים חושך?
החושך מגיע, בין אם אנחנו מתכוננים איליו כמו לפני הלילה או כשמגיע בפתאומיות כשהאור כבה. כך או כך – החושך מפחיד, לא נעים לנו בו. אנחנו מאבדים את תחושת ההתמצאות, את הכיוון, לא ממש יודעים מה לעשות ומרגישים חסרי אונים מולו. ועם החושך, בדרך כלל, באים הבלבול, הפחד, רעשים בראש, סיפורים, סרטי אימה וסיוטים.
זו החוויה כשאנחנו חווים פצע קטן או גדול, כשמשהו לא נעים שקרה לנו בגוף כמו חבלה או מחלה וכד', או פצע בנשמה כמו עצב, עלבון, צער עמוק, כעס וכד'. פצע בדרך כלל קורה, לא ביקשנו אותו בכלל. מה קורה בתוכנו באותו הרגע? – עולים פחד, בלבול רעשים בראש, סיפורים, סרטי אימה וסיוטים – ממש כמו בחושך.
בדרך לבית החולים לבקר את הנכדה שלי שאושפזה בגלל התייבשות דמיינתי רק את היד הקטנה שלה עם האינפוזיה ולא יכולתי לראות שום דבר אחר. חושך מוחלט, אני רואה את הסרטים בראש, מאמינה להם באופן עיוור ופועלת בבלבול ובהלה להגיע בדחיפות שמא אני מפסידה את ההזדמנות לעזור. אני רצה עם סרטי אימה בראש עד הרגע שחביקתי אותה אלי.
ברגע כזה של חושך אנחנו לא רואים שכל מה שרץ בראש הוא סיפור, סרט שלא קשור למציאות, שאנחנו הולכים בו כעיוורים עוד לפני שבכלל ראינו את העובדות!
אין לנו שליטה על הפצע,
יש לנו שליטה על הריפוי.
וההצעה ברגע החושך להכיר בפחד, לראות את ההשפעה של המחשבות על הרגשות ועל הגוף, להיות ער ומודע לעובדה שאני מונעת כרגע על ידי הפחד כי הסרט בראש מאד מפחיד, להכיל אותו – ואז הוא מתרכך, הפחד. אפשר להאט, לנשום ולהתחיל להבין באמת מה קורה – זו קרן האור הראשונה, זה הריפוי, ההקלה לי ולתינוקת ולכל הסביבה, הרוגע והחיוך.
ב'סיפור' זן קצר כתב יעקוב רז:
"הירח שבמים.
המים אינם נבקעים
הירח אינו נרטב".
הירח במים – אופס! איך יכול להיות? איך טבע שם? איך נציל אותו וכמה שיותר מהר? השאלות מציפות כשרואים אותו שם ולא רואים את המציאות: המים בשלמותם, שום דבר לא קרה למים, והירח אפילו לא נרטב!
….