בננה – אכלת פעם בננה? שואלת ביירון קייטי,

ואיך אתה יודע שזו בננה, אם לא התנסית קודם? אם לא חרטת את התמונה שלה בגוף שלך, אם לא הטמעת את השם שלה בתודעה שלך, עד שההזדהות שלך עם המילה הזו היא טוטאלית – אני יודע מה זו בננה, בוודאות! אמא נתנה לי, אני זוכר שאכלתי והיה…

בננה.

כך עם כל המילים. כל הרגשות, כל הדמויות, כל חוויות, כל הגופים.

כל הדברים צרובים בנו עד שאנחנו באופן אוטומאטי יודעים שזה הדבר: בננה, לימון, אהבה…

ומספיק שהמילה עצמה תעלה בדמיון כתמונה כדי שיעלה בנו הריר, הטעם,

המיצים עולים בגוף, החוויה, הריגושים בגוף והתגובות בהתאם –

ולא שמנו לב בכלל שהביטוי של המילה, הדבר עצמו, בכלל לא כאן, רק התמונה בראש.

הראש שלנו מלא תמונות, באות והולכות, מנהלות אותנו.

אז איך הם נראים האהבה? הפחד? זוגיות? קשר?

מה התמונה שעולה כשאומרים את אלו? ומה התחושה בגוף שעולה איתם? – התכווצות? התרחבות?

והרגש? מה ההרגשה שמציפה כשהדימוי בראש ממלא את ישותנו? אושר, רוגע, סיפוק, התלהבות, שמחה,

או אולי עצב, בושה, עצבנות, לחץ, בלבול?

רגע, אחת אחת נתבונן בהן, בכל מחשבה או תחושה,

לכל אחת ניתן את המקום שלה, הזמן שלה,

אם היא גורמת מתח, מציקה – נחקור אותה.

אחת אחת, באהבה, בהתייחסות הראוייה לה, עד שנגיע לרגיעה, לתחושת הנוחות בנו.

לזה ביירון קייטי קוראת: love the one you with

כי הרי אנחנו אוהבים את מי שבראש שלנו ורק אחר כך אותו או אותה, אליהם התייחסנו.

תמיד.

חג אהבה שמח!!

השארת תגובה